טקסטים מהלב

תן לי רע שיהיה לי נפש. אדמה. ותן לי שמח שלא יהיה בכלל. ותן לי שיהיה לי את עצמי ותיקח הרבה שיהיה לי מה על מה ותיעלם בכלל תמיד שאין בי נפש. ותופיע ותרעיד את האדמה שלי בי ואל תהיי בכלל. תהיי מחר כי היום רע ויש לי נפש ומחר יהיה שמח ואדמה קרועה.

לא רציתי את שאהבה נפשי,פחדתי. ידעתי שנפשי קצת עדינה ותכנע היא לכל אהבה אהבה זרה לה ונעימה ואפילו קצת , הכרחית. ואפשר לעשות איתה כל מה שנפש פגועה מבינה על אהבה ועדין ידעתי שיום אחד אדע אהבה מהי אולי אחבר לי נוסחה משלי כזו שילמדו בכיתות במקום את לוח הכפל ארגיש אותה שייכת לי מוכרת

הדרישה התמידית שלי מעצמי לתקן את החולשות שלי כאן ועכשיו על מנת שלא לחוש לרגע כמה חלשה אני זו החולשה הכי גדולה שלי

אומרים שהכל עיניין של בחירה בחיים הכל עיניין של טימינג תחשוב טוב יהיה טוב הכל מתחיל ונגמר בראש ועוד כמה קלישאות כולם חכמים אחרי ניסיון כל אדם והמסע שלו גם ללמוד צריך ללמוד גם לראות צריך ללמוד להרגיש צריך ללמוד לדבר צריך ללמוד ולא רק בגיל שנה ובשאר הימים אני רואה את עצמי עושה את

בבקשה תקראו עד הסוף … 🙌🙏☝ עד כה ובשנים האחרונות יכולתי לראות את עצמי כמסחטת תצומת לב ,חום ואהבה בצורה הכי מוכרת ונמוכה שיכולה להיות !!! העדיפות שלי להכיל את החלל הריקנות והכאב שאחרי . ובלבד החמש שניות של הריגוש הלהט הזה המילים הטובות האלו ההעצמה הזו כך חשבתי לעצמי .. אז כל הסיבות בעולם

היא מקווה שהקן יחזיק מעמד בגשם כי גם הענף שהקן מונח עליו עם שלושת גוזליה לא נראה הכי יציב. היא מפחדת מהרוח שתעיף את הקן. היא מפחדת גם מהחתולים שיטפסו על העץ ובכלל מכל חיות היער היא פחדה… היא הרגישה שזה לא ממש בטוח. לא הקן ולא העץ אבל הכי הרבה היא פחדה מהעורב, אותה

אני נגה ואני פוסט טראומתית, מופרעת אכילה, דכאונית ובורדרית אני נגה ובגיל 18 למדתי מה זה רוע אמיתי אני נגה וניסיתי להתאבד חמש פעמים, באחת הפעמים שכבתי בטיפול נמרץ מורדמת ומונשמת אני נגה ויש לי מנגנוני הגנה דפוקים, כשרע לי אני רוצה להתאבד, כבר 15 שנים אני נגה ואני מאמינה שהמוות שלי בידי ולא בידי

שׁוּבִי אֵלַיִךְ. שׁוּבִי. שְׁבִי בֵּין כְּתָלַיִיךְ. רַק שְׁבִי. בּוֹא יָבוֹא- אוֹר. בּוֹא תָּבוֹא- גְּאוּלָּה. רַק שׁוּבִי אֵלַיִךְ וּשְׁבִי, אֲהוּבָה. אֵין זֶהוּ שֶׁבִי לִשְׁכּוֹן בְּתוֹכֵךְ. גַּם לֹא עֲנִישָׁה. הַבִּיטִי מָה יָפֶה עוֹרְךְ, עֵת שַׁבְתְּ לְתוֹכֵךְ, וְלִיבֵּךְ הֵשִׁיבֵךְ פְּעִימָה. סְמוּקַת לְחָיַיִם כָּנְסִי בִּשְׁעָרַיִךְ, נָקִי אֶת אָבָק הַדְּרָכִים. אַל תֵּבוֹשִׁי. אַל תְּפַחֲדִי. חַבְּקִי אֶת קֵץ הַנְּדוּדִים. תִּפְרְמִי בְּרַכּוּת

אַל לָךְ לְוַתֵּר. בַּאֲמִירָה זְקוּפָה נוֹכַחַת עָלַיִךְ לְהִוָּתֵר. אֵל מָלֵא רַחֲמִים, שׁוֹקֵט מוּל כֹּחוֹתַיִךְ. עֵדֵי הָאֱלֹהִים. אַתְּ וְשָׁמַיִךְ. כָּאן לְהָאִיר בְּעֵינַיִךְ נְשָׁמוֹת שְׁבוּרוֹת אוֹבְדוֹת צִוּוּ בֵּין כְּתָלַיִךְ שְ- אַל לָנוּ לְוַתֵּר. בַּאֲמִירָה זְקוּפָה נוֹכַחַת, עָלֵינוּ לְהִוָּתֵר. לְעַצְמֵנוּ, וְלָנוּ, וְלַהֵן. לִנְשָׁמוֹת הַתֹּהוּ שֶׁטָּעוּ בַּדֶּרֶךְ. נְשָׁמוֹת תּוֹעוֹת שֶׁתָּהוּ עַל דֶּרֶךְ. וּלְאֵלּוּ שֶׁלֹּא יָדְעוּ חַיִּים. אַל לָנוּ לְוַתֵּר

אַתְּ כֵּןכֵּן אַתְּ שֶׁחַצַּבְתְּ בְּנַפְשִׁי יְסוֹד שֶׁאָסַפְתְּ אֶת רְסִיסֵי נַפְשִׁי לִיקַּטְתְּ אוֹתָם בֶּעָמָל בְּחֶמְלָה עַד שֶׁבָּנִית מֵהֶם לֵב פּוֹעֵם שֶׁהַיּוֹם הוּא בֵּיתִי אַתְּ כֵּןכֵּן אַתְּ שֶׁעִיוֶּורֶת לַתַּעֲצוּמוֹת שֶׁבָּךְ לַיְּכוֹלֶת שֶׁלָּךְ לִבְרוֹא עַצְמֵךְ מֵעָפָר מֵאֵפֶר שׁוּב וְשׁוּב וְשׁוּב אַתְּ כֵּןכֵּן אַתְּ שֶׁרָקַמְתְּ בָּךְ חֶבְלֵי לֵידָה שְׁזוּרֵי חַיִּים שֶׁבְּעֵת בְּרִיאָתֵךְ הִכְנַסְת בְּרֵאוֹתַי נְשִׁימָה. אַתְּ. כֵּןכֵּן! אַתְּ! גְּשִׁי